כשלמדתי באוניברסיטת תל אביב אחת העבודות העיקריות שעשיתי היתה בנושא חדלות פירעון. זה ענף במשפטים שנראה מאד משעמם, אבל שהתעלמות ממנו יכולה לעלות כסף רב לחייב או לנושה. ולפעמים גם למדינה.
אחד התחומים של המחקר שעשיתי התרכז היה ההבדלים בין הפקודה הישנה לבין חוק החדש. וחשוב שכל מי שנמצא בהליך של חדלות פירעון יכיר את ההבדלים. אני אסביר אותם קודם בקצרה ואז בהחרבה. כמובן שכל מי שצריך ממש פתרון משפט מוזמן להתקשר ישירות כדי לקבל את התמונה המדוייקת להליך שלו.
4 הבדלים העיקריים בין החוק הישן לחדש
- הוספת מבחן תזרימי: בחוק הישן, החייב היה זכאי לצו הפטר אם הוכיח שהוא אינו מסוגל לשלם את חובותיו. בחוק החדש, התווסף מבחן תזרימי, לפיו החייב יהיה זכאי לצו הפטר אם הוכיח גם שהוא אינו צפוי להיות מסוגל לשלם את חובותיו בעתיד הקרוב.
- הגדלת סכום הפטור: בחוק הישן, סכום הפטור היה 100,000 ש"ח. בחוק החדש, סכום הפטור הועלה ל-161,236 ש"ח.
- הקלות במסלול הפשרה: בחוק הישן, מסלול הפשרה היה מסלול מורכב ומסובך. בחוק החדש, המסלול פשוט יותר וקצר יותר.
- הגדלת הסמכות של הכונס הרשמי: בחוק הישן, הכונס הרשמי היה בעל סמכות מוגבלת. בחוק החדש, הכונס הרשמי בעל סמכות רחבה יותר, וניתן לו לנקוט בצעדים משמעותיים יותר כדי לממש את נכסי החייב.
להלן פירוט של ההבדלים הללו:
1. הוספת מבחן תזרימי
בחוק הישן, החייב היה זכאי לצו הפטר אם הוכיח שהוא אינו מסוגל לשלם את חובותיו. מבחן זה היה מבחן חד משמעי, לפיו אם החייב הוכיח שהוא אינו מסוגל לשלם את חובותיו, הוא היה זכאי לצו הפטר.
בחוק החדש, התווסף מבחן תזרימי, לפיו החייב יהיה זכאי לצו הפטר אם הוכיח גם שהוא אינו צפוי להיות מסוגל לשלם את חובותיו בעתיד הקרוב. מבחן זה הוא מבחן גמיש יותר, המאפשר לבית המשפט לקחת בחשבון את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
הגדלת סכום הפטור
בחוק הישן, סכום הפטור היה 100,000 ש"ח. סכום זה היה נמוך יחסית, וגרם לכך שרבים מהחייבים לא יכלו לקבל צו הפטר.
בחוק החדש, סכום הפטור הועלה ל-161,236 ש"ח. סכום זה גבוה יותר, והוא צפוי להגדיל את מספר החייבים שיקבלו צו הפטר. זה לא הבדל של שמים וארץ, אבל מהנסיון שלי בשטח הוא בהחלט עושה הבדל
הקלות במסלול הפשרה
בחוק הישן, מסלול הפשרה היה מסלול מורכב ומסובך. יתרה מכך, לפי חוק הישן החייב היה צריך לקבל את הסכמתם של כל הנושים כדי לקבל צו פשרה – במילים אחרות, הספיק מתנגד יחיד כדי לתקוע את כל התהליך. דבר זה נתן תמריץ לנושים עקשנים (למשל כאלו שבסכסוך משפחתי או עסקי עם הנושה או החייב) לתקוע מקלות בגלגלי התהליך.
בחוק החדש, המסלול פשוט יותר וקצר יותר. החייב צריך לקבל את הסכמתם של רק חלק מהנושים כדי לקבל צו פשרה.
הגדלת הסמכות של הכונס הרשמי
בחוק הישן, הכונס הרשמי היה בעל סמכות מוגבלת. הוא היה יכול לממש רק נכסים שאותרו על ידי החייב. הדבר הטיל נטל כבד על החייבים, והגביל את היכולת שלהם לממש נכסים.
בחוק החדש, הכונס הרשמי בעל סמכות רחבה יותר. הוא יכול לנקוט בצעדים משמעותיים יותר כדי לממש את נכסי החייב, כגון חקירה של החייב ושל נכסיו.
לסיכום
ההבדלים בין סדר הנשיה בחוק חדלות פירעון הישן לבין החדש הם מהותיים. החוק החדש מקנה לחייבים יותר זכויות, ומקל עליהם לקבל צו הפטר.
לכן חשוב מאד להיעזר בעורך דין המתמחה בדיני חדלות פירעון, וכשמדובר בתיקים ישנים אז חשוב שהוא גם יכיר היטב את החוק הישן.
